מדיניות העירייה להריסת בתים
בירושלים המזרחית
מדינת ישראל משתמשת במדיניות
הריסת הבתים הפלסטינים בשטחים הכבושים בכלל ובירושלים בפרט, מאז מלחמת ששת
הימים, 1967 ועד עצם יום זה. מדיניות זו מתיישבת עם התוכנית לגירוש התושבים
הפלסטינים ויישובם של מתנחלים יהודים במקומם .
שלטונות
הכיבוש מיישמים את מדיניות הריסת הבתים מאז תחילת הכיבוש :
בירושלים
המזרחית ובימים הראשונים לנפילת העיר תחת הכיבוש הישראלי התחילו שלטונות
הכיבוש בהריסת שכונת " אלשרף " ו " באב אלמג'ארבה " באופן טוטאלי, פיזור
תושביהן למחנה הפליטים שועפאט ומקומות אחרים,ויישוב יהודים במקומם.
מעשה ההריסה השמיד מאות בתים,
לרבות מסגדים היסטוריים שהיו באזור. אשר מהווים חלק מהמורשת ההיסטורית
האנושית, ובמקומם הוקמו בתים מודרניים אשר פגעו ועיוותו את הנוף ההיסטורי
הכללי של המקום .
תירוצי הכיבוש בהריסת הבתים
:
העירייה ומשרד הפנים הורסים את
הבתים הפלסטיניים, ונעזרות בכמה תירוצים שהחשובים מביניהם הם, בנייה ללא
היתר והריסה ממניעים ביטחוניים .
ההריסה לשם ההתנחלות :
ובזמן שהעירייה קוראת לאזרחים
להוציא היתרי בניה לפני שהם מתחילים לבנות, היא אינה נותנת שום היתרי בניה
ברוב המוחלט של שטחי ירושלים המזרחית, כי לרוב השטחים האלה אין תוכניות
מפורטות או תוכניות מתאר ואם הן נמצאות אז הן כוללות רק את האזורים הצפופים
בבניה מההתחלה אפילו לפני שהעיר נפלה תחת הכיבוש הישראלי .
והסיבה לכך ידועה, הרי יותר מ
34% מהשטחים הפלסטינים בה, הופקעו לשם בניית התנחלויות אשר מכתרות את העיר
העתיקה ומעוותת את נופה עם הבניינים הרב קומתיים . וגם יש כ 52% משטחי העיר
המזרחית שמוגדרים " כשטח ירוק " או " שטח ציבורי " שהבניה בהם אסורה, וזה
לשם שמירת שטחים אלה " כריזירבה " להתנחלויות .
וכל מה שנשאר הוא 14% מהשטח
שהוא כפי שנאמר קודם, מאד צפוף אפילו מלפני 1967 .
ואיהוד אולמרט, ראש העירייה
מהליכוד, וקודמו " טדי קולק " מהעבודה שניהם כל הזמן הביעו את דאגתם העמוקה
מהעלייה באחוז התושבים הערבים בעיר, וזה בזמן שהם אף פעם לא הפסיקו לפעול
לשם בניית עוד ועוד התנחלויות על האדמות המופקעות של תושבי העיר הפלסטינים
. ולא רק זה אלא שאפילו במתן היתרי הבניה מצד העירייה נדף לו ריח מסריח של
גזענות, כאשר הותר למתנחלים לבנות עד חמש קומות, ובאותו זמן לערבים תושבי
העיר הותר לבנות רק בקומה אחת וזה על אותו שטח שכמובן הופקע מהתושבים
הפלסטינים .
עיריית ירושלים : הריסה,
כנס או הפקעה .
מועצת העירייה מקבלת מאות
החלטות להריסת בתים ערביים ומטילה כנסות בסכומי עתק על התושבים הערבים
בנוסף להריסה במקרה שמישהו ביצע תוספת פשוטה לבית שלו שהיה קשה לעירייה
להרוס אותה .
וכנסות אלה מגיעים לעיתים,
לסכומים העולים על שווי הבית בעצמו, ובמקרים אחרים מוטלים שני העונשים גם
הריסה וגם כנס . ובמקרה שאין ביכולת התושב לשלם את הכנס אז הוא נכנס לבית
הכלא לחודשים ארוכים .
ולאור מדיניות העירייה מצד אחד
ומידת אחיזת התושבים בעירם מצד שני, אנו רואים משפחות ירושלמיות שגרות בתוך
מערות או אוהלים ומסרבות לעזוב את העיר .
וזאת לא תהיה הגזמה אם נגיד "
שאם היינו אוספים את כל הבתים שנהרסו בירושלים כולל שכונת " אלשרף ", היינו
מקבלים עיר ממוצעת מערי המזרח התיכון .
דוח אמנסתי : שליש מתושבי
ירושלים המזרחית חיים תחת האיום בהריסת בתיהם עקב הוצאת 12000 צווי הריסה
מצד העירייה .
בדו"ח של " אמנסתי " – ארגון
השייך לאו"ם – אשר פורסם בסוף שנת 2000, על הריסת הבתים הפלסטינים
והפקעתם,נכתב :
" מספר הבתים שנהרסים בכל שנה,
שהוא עצום, הוא נחשב לשולי בהשוואה למספר הבתים הנמצאים תחת איום ההריסה,
כאשר מדובר ב 12000 צווי הריסה לבתים בירושלים המזרחית, אשר גרים בהם כשליש
מהתושבים " .
וממה שהוזכר בדו"ח אודות
מדיניות הריסת הבתים בירושלים המזרחית :
" בקשר לירושלים המזרחית,
המדיניות הנהוגה שם, אינה שונה בתכליתה ובצורתה למה שנהוג בשאר השטחים
הפלסטינים, ומדיניות פיתוח השיכון ששלטונות הכיבוש מבצעות, מתבססת על הגבלת
הפיתוח הזה, במטרה לצמצם את מספר התושבים הפלסטינים " לאחוז סביר " מבחינתם
" .
והדוח מפנה את תשומת הלב
לעובדה, שהפקעת האדמות בעיר החלה כבר בשלבים מאד מוקדמים, כאשר נכתב
בתוכנית המתאר של העיר שהוכנה בשנת 1968 ש " פיתוח הבניה בעיר מצריך ומחייב
הפקעת שטחים רבים ", וכך היה, כך שכבר בתחילת שנת 1970 כבר רבע משטחה של
ירושלים המזרחית היה מופקע .
ובמהלך השנים מאז 1987 ועד
עשרת החודשים הראשונים משנת 2000, נהרסו 282 בתים, חוץ מהבתים שנהרסו תחת
תירוצים ביטחוניים . ומספר הבתים הנמצאים תחת איום הוא עצום . והדוח רואה
שמן הקשה להגיע למספר הבתים שנמצאים תחת איום, אבל ההערכה הכי אמינה שהגיעה
לידיו היא זאת אשר נמצאת בתשובתו של חבר מועצת העירייה " מאיר מרגלית ",
אשר קבע שהבניינים אשר הוצאו נגדם צווי הריסה מגיעים ל חמשת אלפים מבנה,
שמכילים 12000 דירת מגורים . והוא הוסיף ששליש מהתושבים הערבים גרים בבתים
שנמצאים תחת איום ההריסה, ומספר הבתים אשר הוצאו נגדם צווי הריסה היום,
גדול פי ארבע ממספר הבתים אשר ניתן להם היתר בנייה מאז 1967 .
בנייה ללא היתר בירושלים
המערבית : או חוק רטרואקטיבי או שינוי בתוכנית הבנייה באזור :
הדוח אומר שתופעת הבניה ללא
היתר נפוצה בירושלים המזרחית וגם בירושלים המערבית, אבל ההבדל הוא באופי
הטיפול בתופעה, כאשר בירושלים המערבית הטיפול תמיד הוא דרך הוצאת חוקים
רטרואקטיבים או שינוי בתוכנית הבנייה של האזור – כלומר שינוי התוכנית כדי
שתתאים למצב הבנייה באזור – דבר אשר השלטונות הישראלים לא עשו אף פעם
בירושלים המזרחית . בנוסף לכך, צו הריסה נגד בית פלסטיני, אומר בדרך כלל
הריסת הבית כולו או החלק שנבנה ללא היתר, אבל בירושלים המערבית, תמיד נעשה
שינוי על הבית עצמו, כמו הכניסה, או סידורי הכניסה לבית, או הייעוד של
המבנה .
הגזענות שבהריסה :
הריסת יותר מאלף מבנה בירושלים
המזרחית מול אפס מבנים בירושלים המערבית .
" אמנסתי " קבעה שהיא מעולם לא
שמעה אף על הריסת בית יהודי אחד בירושלים .
והיא קראה לישראל להפסיק את
מדיניות האפליה, באי מתן היתרים לפלסטינים, והריסת בתיהם, וקראה לה לבטל את
צווי ההריסה שטרם הוצאו לפועל וגם שתבטל את החוקים המפלים ללא כל דחייה .
" מרכז אלקודס לזכויות
סוציאליות וכלכליות " עוקב בדאגה אחרי מדיניות גזענית ומטורפת זו, מקבל
תלונות של התושבים בנושא, מגייס עורכי דין לטפל בנושא ולנצל את הפריצות
בחוק הישראלי על מנת להציל בתים אלה .
