עיריית ירושלים ומדיניות
הרחבת העיר
זה
לא דבר חדש שעיריית ירושלים עורכת הרחבה לעיר, על מנת שתכיל את המספר המרבי
של התנחלויות, כדי לשמור על השליטה היהודית בעיר, ואנו ניעזר במה שפרסם
עיתון כל העיר היוצא לאור בירושלים, בתאריך 31.8.2001, בקשר להרחבת גבולות
העיר מערבה .
והנתונים נמסרו על ידי המהנדס
האזרחי " אורי בן אשר ", מהנדס העירייה בין השנים 1995 – 2000, ואשר היה
ממתנגדי רעיון הרחבת העיר מערבה .
שלש
החלטות להרחבת העיר :
שטחה המנוציפאלי של העיר כבר
הורחב שלש פעמים מאז שנת 1952 ועד היום וזה לפי החלטות הממשלה . ובעקבות
החלטות ההרחבה נבנו שכונות גדולות על שטחים רחבים, והאזרחים היהודים עודדו
לבוא ולגור בה .
לפי נתוני המנדט הבריטי שטח
העיר היה 17 ק"מ2
ומספר הגרים בה
הגיע ל 164440 נפשות .
בשנת 1948 ולאחר קום מדינת
ישראל, החליט שר הפנים להרחיב את שטח העיר ל 38 ק"מ2,
הרחבה זו הייתה לשם חיזוק העיר שמספר הגרים בה פחת בגלל המלחמה, ובזמנו
נבנו שכונות חדשות, ונקלטו עולים חדשים .
לאחר כיבוש ירושלים המזרחית
בשנת 1967, שטח העיר הורחב והגיע ל 109 ק"מ2
. החלטה זו באה
משתי סיבות : סיבה ביטחונית שחייבה שהעיר תכיל את כל הגבעות מסביב לה, שנית
סיבה דמוגרפית שחייבה הוצאת רוב השטחים הצפופים בתושבים ערבים מחוצה לה
וסיפוח כל השטחים הריקים לשם בנית שכונות חדשות לאכלוס יהודים, לשם הבטחת
רוב יהודי בעיר .
ההתנגדות
להרחבת העיר :
ועדת המתכננים של העיר התנגדה
להרחבת שטחי העיר בשנת 1968, והמליצה על קביעת גבולות ברורים לעיר, ויצירת
עיר בעלת צפיפות " גבוהה " : " זה מצמצם את המרחק שעל התושבים לעבור בדרכם
לעבודתם או לקניות ושאר פעילויותיהם הכלכליות והחברתיות, ובכך יהיה אפשר
לספק תחבורה ציבורית יותר יעילה ". זה מה שאמרו מתכנני העיר, והם הציעו גם
לסמן גבולות ברורים לעיר, כך שהמבקר בה יוכל לזהותה ולהבדילה ממה שסובב
אותה .
במהלך השנים 1968 – 1992, מספר
תושבי העיר עלה באופן ניקר, כך שהתווספו לעיר עוד 290 אלף תושבים, ומספר
הגרים בה הגיע ל 556500 נפשות . התושבים היהודים החדשים גרו בשכונות החדשות
שהוקמו בפריפריה .
עד שנת 1997 העלייה במספר
התושבים היהודים, הייתה בעיקר בגלל מעבר מאורגן של עובדי מדינה לגור בה
ומהתרבות טבעית . והתוספת במספר התושבים הערבים הייתה בעיקר בגלל מעבר של
תושבים ערבים לעיר ובגלל ההתרבות הטבעית .
הבריחה
הגדולה :
החל משנת 1979, הנתונים של
הלשכה המרכזית לסתטיסטקה, מצביעים על מגמה של ירידת התושבים היהודים מהעיר,
כך שמספר היהודים המהגרים מהעיר עולה על מספר אלה הבאים אליה .
ולאור מצב זה ולפי המלצת ועדת
חקירה בנושא, נתן שר הפנים בשנת 1992 אישור להרחבת העיר מערבה בסיפוח שטח
של 17 ק"מ2
. אבל האזור הזה מעולם לא פותח, וזה בגלל שגל העולים הצפוי מברית המועצות
לא הגיע בכלל לעיר, ולא ניצלו את 23 אלף יחידות הדיור שהוקדשו להם .
מניעים
ביטחוניים ודמוגרפיים להרחבת העיר :
אפשר לומר שמניעי מקבלי
ההחלטות, בנושא הרחבת שטח העיר היו כפי שהזכרנו, ביטחוניים ודמוגרפיים, והם
לא לקחו בחשבון שיקולים אחרים כמו יעילות השירותים שהעירייה מספקת לרווחת
התושבים .
ירושלים – ולמרות כל הניסיונות
להרחיבה ולשכן יהודים בה – נחשבת לעיר בעלת צפיפות אוכלוסין מאד נמוכה (
5159 נפשות למייל מרובע ), בהשוואה למשל לפריס שהצפיפות בה מגיעה ל ( 20049
נפשות למייל מרובע ), - מספר תושבי ירושלים הוא 650 אלף ושטחה מגיע ל
126ק"מ2,
צפיפות זאת רחוקה מהצפיפות הרצויה, וזה בגלל השטחים הפתוחים בעיר והשטחים
אשר עליהם הוקמו מבני הממשלה והאוניברסיטה העברית . וגם ישנם שכונות
הבנויות בצפיפות נמוכה כמו מרכז העיר והשכונות הערביות בירושלים המזרחית .
בצפיפות נמוכה כזאת, קשה לספק שירותים יעילים .
אפשר להפוך את ירושלים לעיר
בעלת צפיפות מתאימה, על ידי צמצום שטחה ב 40%, דבר אשר יתמוך בה כלכלית
ויביא שיפור מבחינת התחבורה והשירותים המסופקים .
החל משנת 1960 הוחל בהקמת
שכונות מגורים בפריפריה של העיר, וזה הביא למעבר הזוגות הצעירים מהמרכז של
העיר לפריפריה מה שהביא להפחתת מספר הגרים במרכז העיר וגרם להיחלשותו
כלכלית . עד שנת 1988 עבר מהמרכז לאחת השכונות, קרוב ל 1183 תושבים,
והדירות שהתרוקנו הפכו למשרדים, וזה גרם לשינוי באופי האזור .
התווספו לירושלים כ 70 אלף בתי
מגורים המחקים למי שיבוא לגור בהם, שאם הם יבואו , אם בכלל , אז הם ישמרו
על הרוב היהודי בעיר .
